שירים על תימנים ישנים
ביובל הראשון למדינת ישראל נכתבו לא מעט שירים על תימנים ישנים , על בני העליות ממרבד הקסמים ועל העולם הוותיקים מכרם התימנים .
מבט מפוכח לאחור מעלה את השאלה האם השירים נכתבו מתוך חביבות וסולידיות או מתוך זלזול לבני העדה התימנית. המילים לפניכם.
עיון חוזר בחלק ממילות השירים חושף בעייתיות עם הסולידריות הזו ומציג תיאור מגחיך של בני העדה בתימנית בעיני המשוררים.
נאום זכריה בן עזרא יעקב אורלנד
" בחורף יא הקור חודר , בקיץ יא מחניק לי , אבל איני דורש יותר , זה מה שיש מספיק " כתב יעקב אורלנד בשיר נאום זכריה בן עזרא המתארת את שמחת חייו של תימני מוכה עוני במעברה בנתניה , בשיר שכולו מציאות שמעולם לא הייתה קיימת , אלא בליבו של היישוב המתנשא .
שימו לב למילות השיר . בא לכם להיות זכריה בן עזרא ?
אני זכריה בן עזרא
ולחמי לחמא עניא
וגר אני במעברה
אצל הכביש לנתניה
בחורף יא הקור חודר
בקיץ יא מחניק לי
אבל איני דורש יותר
זה מה שיש מספיק לי
פה כל עשיר וכל עני
מוצא פגם או מום לו
רק האחד התימני
עוד לא חסר מאום לו
נאום זכריה בן עזרא או נאום הכניעה ליישוב הוותיק
בשיר הזה שוב חוזר מוטיב העני השמח. מסביבו מושבי השרון הוותיקים מדושנים מעונג והוא וואלה טוב לו.
מי יש לזכריה בן עזרא שהוא רותם את אמונתו בבורא עולם למען בן גוריון ?
לפי השיר , לא הרבה ולא יותר מדי .הבית דולף , לחם בצמצום , תנאי מחיה של מחנה פליטים, אבל זכריה בן עזרא שמח.
אורלנד הרחיק לכת. הוא בנה דמות ענייה מרודה ומושפלת. מתגוררת בפחון בנתניה ונתונה לחסדי מזג האוויר. ובכל זאת , היא לא רוצה יותר . דמות התימני המסתפק בדלות ובעוני והם אלו המתדלקים את אושרו , היא עליית מדרגה בהטרלת עדה שלמה.
זכריה בן עזרא הוא לא סתם עוד עני מרוד בשולי החברה , הוא כבר אסקופה נדרסת .
וכך נראית העדה התימנית בשיר הזה – מתמסרת למנהיגות היישוב הישן , אין לה שאיפות , לא בלורית ולא תואר . אבל מה , על אף כל אלה היא תלך עם בן גוריון באש ובמים . אם רק תזכה להגיע מבית היולדות אל הבית. לא כתבו שירים כאלו על בני העדה הפולנית , לא כתבו אותו על רומנים , לא על העירקים ובטח לא על המרוקאים.
חטא הגאווה תועד בשיר הכאילו רומנטי ודווקא הזמרים התימנים הנציחו אותו וחבל.
נתן אלתרמן ןיעקב אורלנד כתבו מספר שירים על העדה התימנית ולכאורה מקובל לחשוב שיש בהם המון סימפטיה לבני העדה שהתיישבו בכרם התימנים בשנות השלושים של המאה הקודמת.
הרבה שנים עברו מאז צפיתי בסרט התעודה דקל שפל צמרת. הוא מספר על התימנים שהגיעו לשפת הכינרת , התיישבו לצד החלוצים וקבלו בעיטה למרמורק עוד לפני שהספיקו להתרגל למפלס הכינרת.
אבל זו הייתה רק ההתחלה .
פרשת ילדי תימן בין שיש בה משהו מן האמת או לא , מצליחה לנטרל את מוטיב שירי העולב מהנרטיב של בני העדה העדה התימנית ואף הופכים אותם לפניני תרבות.
את חלק מהשירים הלחין משה וילנסקי , שעל לחניו נכתב חיבור מקיף מאת עטרה איזקסון , לרבות שיר התימניות שמתאר את פרנסה והבדלי מעמדות של העולה התימני . אני ממליץ לחום לקרוא את המחקר , צרפתי קישור בסוף המאמר.
גדליה רבע איש לאן אתה צומח
הלך גדליה הגיע זכריה .
אֲנִי הוּא גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ,
אֲבָל אֲנִי צוֹמֵחַ.
אִם אֵין לִי בַּיִת, יֵשׁ לִי כְּבִישׁ
וְעַל הַכְּבִישׁ יָרֵחַ.
זהו אולי השיר המוכר ביותר מבין השירים המטרילים את העדה התימנית. נכון גם בשיר יא משלטי יש כוכבים כמנורות. אבל כאן מדובר בסבל תימני צעיר ולא ביפה הבלורית והתואר.
הניסיון לתאר את חסר הבית לכאורה , או שמא רפה השכל במוקד השיר , כאדם שמח בחלקו נכשל בראייה היסטורית של החברה הישראלית.
מה אנחנו יודעים על גדליה ? יש לו אין בית , הוא חי בכביש , הוא סבל קשה יום , הוא הוזה טיול בעולם ואולי מדובר בטיפוס שהיום היה נזקק לבית מחסה. במקרה הטוב .